אצלך בעולם/ מאיר בנאי

כל הלילה היינו תחת כישוף
כל הלילה גילינו סודות של הגוף

השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד
הם נוגעים בי נוגעים בך נוגעים עוד ועוד

תן לי יד
תן לי מקום
אצלך בעולם..

אהוב.

בוקר טוב אהוב..

אני מקווה שאתה שמח

אני מקווה שהיום רק תחייך

ושהשמש תקרון בין כל

מחשבותייך.

אני אתגעגע עד שנתראה שוב.

ורק זה מה שחשוב.

אחשלו..

אחשלו.. איך התבגרת לי ככה

נסעת רחוק

התחתנת

ועוד מעט תהיה אבא

רק אתמול עוד עשינו שטויות

הרצנו בדיחות

שברנו דלתות

השתוללנו עד כלות

ואני.. אני בכלל לא בא לי לגדול

חוזרת לשחק בחול!!

ים ירח וסודות..

הלילה מגלה את הסודות
חושף את כל שתנסה להסתיר, כל היום..
העלטה כמו וילון יורדת על הנשמה
רוח ואדמה מתערבבים ביחד..

חושבת שאזכור את הכל
גם אם הרגשתי שאשכח.

תודה.

רופאים..

לאחרונה.. בכל פעם שהשתעלתי עשן מוזר יצא מגרוני.

לי באופן אישי זה כלל לא הפריע

אך שמתי לב שאנשים סביבי ממש נבהלים ומתרחקים בפחד

בכל פעם שאני משתעלת.

כמובן שרצתי לרופאה שלי, שהריצה אותי לרופא אף אוזן גרון

שהריץ אותי לרופאת ריאות, שהריצה אותי לפסיכיאטר..

והפסיכיאטר רק חייך ואמר:

"נו.. מתי כבר תפסיקי לחשוב שאת דרקון?!"

סיפור חסה.

לאחרונה נזקקתי לטיפול שיניים דחוף..

השתתפתי באיזה ארוע חברתי נחמד ומכיוון שאינני נוטה לחייך בכלל

או להשתתף בארועים חברתיים..

כשנתבקשתי להצטלם נצפו תגובות מאוד משונות סביבי.

למחרת רצתי לרופא השיניים שלי בדאגה מוחלטת

אבל הוא רק חייך ואמר:

"הכל בסדר.. זאת רק חסה."

קצת אחרת..

החיים זה מה שקורה לך
כשאתה כותב
משהו אחר..

מעברים..

כשבאתי אלייך

באתי עם כל הלב שלי

קצת יותר מדי לב יש לי

כנראה

אם זה יותר מדי

בשבילך

לשאת.

אחפש לי אהבה אחרת.

כזאת

שתבחר בי ראשונה.

חדשות

תקופה מוזרה עוברת עליי, מצד אחד הסתיימה השנה עם מותה של תולי הקטנה.. ממש כמו שקרה בתחילת 2008 עם מותה של נושנוש, החורף הורג חתולים! פלוס חטפתי ברונכיט מעצבנת. אני שונאת להיות חולה. ומצד שני יש מן תחושה שונה באוויר שלא הכרתי קודם.. שעדיין לא ברור לי מה היא. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ומלא תכניות אבל משהו מסית את תשומת לבי והוא מוקף סימני שאלה. חוסר ודאות זה לא דבר נחמד. בתוך כל הכאוס הזה התבשרתי שבעוד 7 חודשים אהפוך לדודה. בשורה מדהימה ומרגשת אבל יקח לי קצת זמן לעכל אותה. יש לי נטייה להיות המומה מדברים... שלפעמים זה מצחיק גם אותי כי החיים מצליחים להפתיע אותי כל פעם מחדש והיה אפשר לחשוב שאחרי 33 שנה אני כבר אקלוט את הפרינציפ אבל זה לא קרה. אז מה שבאתי להגיד זה.. שמשהו משפחתי מתרחש פתאום אחרי שקט ארוך מאוד. ובתקופות כאלה האמביוולנטיות שלי מתחזקת עם כל התחושות סביבי, הרגשות שונות תמיד תרמו לצד היצירתי שלי להתפתח אבל הפעם כבר תקופה ארוכה שעופפת אותי תרדמת. כבר אמרתי שזה מוזר לי?!

בבל / אלחנדרו גונזלס אניארייטו

תמיד חשבתי שהשילוב של דרמה טובה ומוזיקה מהפנטת הוא שילוב מנצח. בסרט "בבל" זה מומחש באופן חריג ביותר. לא זכורות לי הרבה פעמים בעשור האחרון שבהם יצאתי מהקולנוע כל כך מרוגשת וחסרת מנוחה. אני זוכרת שבחוץ ירד גשם זלעפות ואני נבלעת אל תוך מבוך של התרחשויות כל כך אותנטיות ומסמרות שיער, נעלמת בתוך הדמויות, התרבויות והמוזיקה.. כשההתרחשות ביפן הכי ריתקה אותי, הרגשתי שהנערה החרשת היא בעצם "כולנו" והייתה לי רגישות מיוחדת אליה לאורך כל הסרט, וכאשר הוא הסתיים איתה אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שבכיתי ככה בסרט. הייתי חנוקה וחסרת מילים. נדהמת מהיצירה הגאונית, יצירת המופת של אניארייטו הבמאי וגוסטבו סנטאוללה המלחין הדגול, שעשה הרבה סרטים טובים למעולים וזכורים. הרגשתי שהוא דיבר על החיים של כולנו, עם כל הכוונות הטובות שיהיו לך בחיים אתה מסתבך ונקלע למקומות אבודים שהדרך חזרה מהם היא תמיד משאירה חותם עמוק. הסרט הוא חוויה קולנועית בלבד ואין לראותו בדי וי די או בטלוויזיה.