ראיתי הרבה סרטים בחיי, בודדים השאירו בי חותם עמוק. לכחול- של הבמאי הרגיש והגאון קישלובסקי מ1993 היתה השפעה הכי עמוקה עליי. כחובבת של סרטים זרים ובייחוד צרפתיים נחשפתי ליצירת האומנות שאני חלמתי לעשות יום אחד.. בסבך של הפתעות החיים הכואבות, למוזיקה יש כוח עצום להקימנו לתחייה. לרפא אותנו. לא משנה כמה נברח, או לאן, הקול הפנימי תמיד ידבר אליינו ויהיה יותר חזק מהכל. לפעמים לא צריך מילים או הסברים, אלא פשוט להיות. והחופש שמשחרר אותנו מהבעיות הכי גדולות מצוי בהגשמה העצמית של מי שאנחנו. כיוצרת, אני יודעת שמה שהתפרק יכול להתחבר מחדש בזכות, אם לא בחסד, הרגעים הקסומים שבהם אנחנו נוכחים מול היצירה שלנו. ג'ולייט בינוש עשתה זאת בדרך הרגישה, העדינה והמיוחדת שלה. פשוט ים של כישרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה