קצת אחרת..

החיים זה מה שקורה לך
כשאתה כותב
משהו אחר..

מעברים..

כשבאתי אלייך

באתי עם כל הלב שלי

קצת יותר מדי לב יש לי

כנראה

אם זה יותר מדי

בשבילך

לשאת.

אחפש לי אהבה אחרת.

כזאת

שתבחר בי ראשונה.

חדשות

תקופה מוזרה עוברת עליי, מצד אחד הסתיימה השנה עם מותה של תולי הקטנה.. ממש כמו שקרה בתחילת 2008 עם מותה של נושנוש, החורף הורג חתולים! פלוס חטפתי ברונכיט מעצבנת. אני שונאת להיות חולה. ומצד שני יש מן תחושה שונה באוויר שלא הכרתי קודם.. שעדיין לא ברור לי מה היא. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות ומלא תכניות אבל משהו מסית את תשומת לבי והוא מוקף סימני שאלה. חוסר ודאות זה לא דבר נחמד. בתוך כל הכאוס הזה התבשרתי שבעוד 7 חודשים אהפוך לדודה. בשורה מדהימה ומרגשת אבל יקח לי קצת זמן לעכל אותה. יש לי נטייה להיות המומה מדברים... שלפעמים זה מצחיק גם אותי כי החיים מצליחים להפתיע אותי כל פעם מחדש והיה אפשר לחשוב שאחרי 33 שנה אני כבר אקלוט את הפרינציפ אבל זה לא קרה. אז מה שבאתי להגיד זה.. שמשהו משפחתי מתרחש פתאום אחרי שקט ארוך מאוד. ובתקופות כאלה האמביוולנטיות שלי מתחזקת עם כל התחושות סביבי, הרגשות שונות תמיד תרמו לצד היצירתי שלי להתפתח אבל הפעם כבר תקופה ארוכה שעופפת אותי תרדמת. כבר אמרתי שזה מוזר לי?!

בבל / אלחנדרו גונזלס אניארייטו

תמיד חשבתי שהשילוב של דרמה טובה ומוזיקה מהפנטת הוא שילוב מנצח. בסרט "בבל" זה מומחש באופן חריג ביותר. לא זכורות לי הרבה פעמים בעשור האחרון שבהם יצאתי מהקולנוע כל כך מרוגשת וחסרת מנוחה. אני זוכרת שבחוץ ירד גשם זלעפות ואני נבלעת אל תוך מבוך של התרחשויות כל כך אותנטיות ומסמרות שיער, נעלמת בתוך הדמויות, התרבויות והמוזיקה.. כשההתרחשות ביפן הכי ריתקה אותי, הרגשתי שהנערה החרשת היא בעצם "כולנו" והייתה לי רגישות מיוחדת אליה לאורך כל הסרט, וכאשר הוא הסתיים איתה אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שבכיתי ככה בסרט. הייתי חנוקה וחסרת מילים. נדהמת מהיצירה הגאונית, יצירת המופת של אניארייטו הבמאי וגוסטבו סנטאוללה המלחין הדגול, שעשה הרבה סרטים טובים למעולים וזכורים. הרגשתי שהוא דיבר על החיים של כולנו, עם כל הכוונות הטובות שיהיו לך בחיים אתה מסתבך ונקלע למקומות אבודים שהדרך חזרה מהם היא תמיד משאירה חותם עמוק. הסרט הוא חוויה קולנועית בלבד ואין לראותו בדי וי די או בטלוויזיה.

שלושת הצבעים- כחול / קז'ישטוף קישלובסקי

ראיתי הרבה סרטים בחיי, בודדים השאירו בי חותם עמוק. לכחול- של הבמאי הרגיש והגאון קישלובסקי מ1993 היתה השפעה הכי עמוקה עליי. כחובבת של סרטים זרים ובייחוד צרפתיים נחשפתי ליצירת האומנות שאני חלמתי לעשות יום אחד.. בסבך של הפתעות החיים הכואבות, למוזיקה יש כוח עצום להקימנו לתחייה. לרפא אותנו. לא משנה כמה נברח, או לאן, הקול הפנימי תמיד ידבר אליינו ויהיה יותר חזק מהכל. לפעמים לא צריך מילים או הסברים, אלא פשוט להיות. והחופש שמשחרר אותנו מהבעיות הכי גדולות מצוי בהגשמה העצמית של מי שאנחנו. כיוצרת, אני יודעת שמה שהתפרק יכול להתחבר מחדש בזכות, אם לא בחסד, הרגעים הקסומים שבהם אנחנו נוכחים מול היצירה שלנו. ג'ולייט בינוש עשתה זאת בדרך הרגישה, העדינה והמיוחדת שלה. פשוט ים של כישרון.

פיטר ברויגל האב

הציור האהוב עליי של הצייר הפלמי ברויגל, "פתגמים הולנדיים" (1559) מתאר באופן מרהיב את העולם של פעם. שלדעתי מאוד רלוונטי להיום ובכלל למציאות האינטגרלית של הקיום שלנו פה, בעולם, כחברה וכאינדבידואלים כאחד. תיאור מלא עניין שמאפשר לי כל פעם מחדש לגלות נדבך נוסף בשיגעון של הקיום, בכאוס הלא ראלי הזה, ביצירתיות והדמיון האינסופיים.. שממלאים אותי בהשראה. אומרים שלתרבות והאמנות יש חלק חיוני ביותר בחיים שלנו על ידי השפעתם שגורמת לנו להגדיר ולהבין את המציאות שלנו. אז זהו הווירטואוז האישי שלי.

כתיבה מחדש..

אוקיי, החלטתי על שינוי קל בבלוג הזה. במקום לכתוב פה רק ביקורות על ספרים שאני קוראת אני אוסיף עוד קצת מעצמי.. שמתי לב שיותר קל לי לדבר בתמונות (כמו בבלוג הראשי) וחשבתי לאתגר את עצמי עם שיתוף בשאר התחומים שמשפיעים עליי, כמו סרטים, מוסיקה, ציור.. והחיים עצמם. ואולי אפילו עם הכתיבה שלי שהיא בעצם החלק המרכזי בחיי.

שינויים

טוב, כנראה שבאמת החיים זה מה שקורה לך כשאתה מתכנן משהו אחר... מכיוון ששמתי לב כי מספטמבר לא עדכנתי את רשימת הביקורות לספרים שאני קוראת, אז באתי לומר שלא ממש הספקתי לקרוא משהו מרוב עיסוקים בלתי נגמרים.. אבל.. קראתי אז את 'החיים כמשל' של פנחס שדה.. ואני עדיין קוראת אותו למעשה. והוא פשוט ספר מיוחד ומרתק.. כל פרק מעניין לגופו ולכן מבחינתי עד שלא אסיימו לפחות לא אוסיף.. לדעתי הוא סוג של קלאסיקה. בייחוד לאנשי עט אם לא לשאר האוכלוסייה הישראלית.

חתולים, סיפור אהבה/ שפרה הורן

ספר מקסים, על אהבת חתולים. שפרה מתארת את חוויותיה עם החיות העדינות והרגישות האלו המלוות את חייה. הספר מתרכז בשהותה ביפן והופך את הקריאה למרתקת. מתוארים הניואנסים הדקים של יכולות החתולים והקשר המיוחד שנוצר לנו איתם. חוויות אישיות שגם אני חוויתי בחיי. ההוויה היפנית מקנה תחושה של עולם אחר, עולם שונה ממה שאנחנו מכירים ולכן שזורה באופן מיוחד בתוך הסיפורים. ספר נעים לקריאה לאוהבי חתולים.

ארץ חדשה/ אקהרט טולה

ארץ חדשה זה לא סתם עוד ספר מהעידן החדש, זה שיעור! הקריאה המרתקת והסוחפת משנה את הקורא תוך כדי ההתעמקות בדברים המעירים את הנשמה. כל אדם בר דעת קורא וחושב איך הוא לא ראה עד היום את המציאות בצורה הבהירה וההגיונית שטולה מסביר לנו אותנו, כבני אדם, כאנושות, הלוקה בחוסר מודעות מוחלט בעולם המופלא הזה. הספר נותן כלים, פשוט ככה, להבין כמעט את הכל. מומלץ בחום.